רוב העסקים שואפים ל-100% דיוק במלאי אך מסתפקים ב-90%. הם מושכים בכתפיים וקוראים לזה "טוב מספיק". אבל בעולם של שולי רווח נמוכים, הפער הזה של 10% הוא לא רק מספר בגיליון אלקטרוני - הוא יקר.
אי דיוק הוא מס שקט על העסק שלכם. הוא שוחק את אמון הלקוחות, מנפח את עלויות העבודה ומזמין את מס הכנסה להסתכל מקרוב. הנה החשבון האמיתי שאתם משלמים על נתונים מבולגנים.
1. העלות של לקוחות אבודים
תארו לעצמכם את זה: המערכת שלכם אומרת שיש לכם 5 ווידג'טים. לקוח מזמין 5. אתם הולכים למדף... ויש רק 3.
עכשיו אתם צריכים לעשות את "שיחת הטלפון המביכה". אתם מתנצלים. אתם מציעים החזר כספי. אבל הנזק נעשה. מחקרים מראים שלקוחות מענישים על חוסר במלאי - הם לא רק מבטלים את ההזמנה; הם עוברים למתחרה. והם מספרים לחברים שלהם.
2. העלות של עבודה מבוזבזת
זמן הוא הנכס היקר ביותר במחסן שלכם. מלאי לא מדויק הופך מלקטים לבלשים. במקום ללקט ולארוז, הם משוטטים במעברים, בודקים מאחורי ארגזים ושואלים מנהלים אם הם "ראו את המשטח החסר".
כל דקה שמבוזבזת בחיפוש אחר פריט רפאים היא דקה שלא שולחים פריט אמיתי. זה הורג את היעילות והמורל.
3. קנס המס
מלאי הוא כסף. אם הרישומים שלכם שגויים, הגשות המס שלכם שגויות.
אם אתם חושבים שיש לכם יותר מלאי ממה שיש לכם בפועל, עלות המכר (COGS) שלכם נמוכה מדי, הרווח שלכם נראה גבוה באופן מלאכותי, ואתם משלמים מיסים על הכנסת רפאים.
אם אתם מדווחים בחסר על מלאי כדי להוריד מיסים ללא הוכחה, אתם מעוררים דגלים אדומים. ביקורת מס הכנסה עולה הרבה יותר בזמן ובשכר טרחה משפטי מאשר ספירת מלאי תקינה.
4. ערפל התחזית
אתם לא יכולים לתכנן לאן אתם הולכים אם אתם לא יודעים איפה אתם נמצאים. אם נתוני המלאי שלכם גרועים, תחזיות הרכש שלכם הן זבל.
בסופו של דבר אתם מזמינים מחדש פריטים שכבר יש לכם (יוצרים עודף מלאי) או נכשלים בהזמנה מחדש של פריטים שנגמרו לכם (יוצרים חוסר במלאי). זה מעגל קסמים שקושר תזרים מזומנים למוצרים הלא נכונים.
הפתרון: תפסיקו לנחש
הדרך היחידה לעצור את הדליפות האלה היא להפסיק לנחש. עברו מספירות שנתיות לספירות מחזור שבועיות. השתמשו בסריקת ברקוד כדי למנוע טעות אנוש. דיוק הוא לא מותרות; הוא הבסיס לעסק רווחי.